<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יוסף איש הוצל</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
היושבת על דם טוהר אסורה לשמש ואמר רב עונה. פירוש היושבת על דם טוהר, יולדת שטבלה בסוף שבעה לזכר ובסוף ארבעה עשר לנקיבה, כל דמים שהיא רואה כל הימים על ליל יום ארבעים ואחד לזכר ועד ליל יום שמונים ואחד לנקיבה דם טוהר הוא. מיהו בסוף, כשכלים הארבעים והשמונים אסור לשמש וצריך לפרוש עונה. דאע"ג דמסקינן בפרק בנות כותים [נדה ל"ה ע"ב] בפלוגתא דרב ולוי דפליגי, דרב אמר מעין אחד הוא התורה טיהרתו והתורה טימאתו. ולוי אמר שני מעינות הן. ונפקא מינה כדמפרש התם. ומסקינן [שם ל"ו ע"א] שהיושבת על דם טוהר וראתה בסוף ארבעים או בסוף שמונים דם טמא אחר דם טוהר דיה שעתה אפילו לרב. ולא אמרינן תטמא מעת לעת כשאר כל הנשים המטמאות מעת לעת אפילו לרב. אפילו הכי מסקינן התם דהיינו טעמא דלא גזור דכיון דליכא מפקידה לפקידה לא גזור רבנן. הא לאו הכי הוה גזרינן. הילכך אע"ג דהילכתא כותיה דרב דמעין אחד הוא והתורה טיהרתו כל ל"ג ימים לזכר ולנקיבה כל ס"ו ימים, אעפ"כ אסורה לשמש עונה, כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
גרסינן בהלכה ראשונה דהקומץ רבה [מנחות י"ח ע"א] אמר רבי כשהלכתי למצת מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו, והיה חביב לו עד אחת. פירוש עד שהגיע להלכה אחת. וכל דבריו של יוסף הבבלי היו חביבין על רבי אלעזר. ויש מפרשים כל הלכה ששנה יוסף הבבלי מרבי אלעזר היתה חבילה עליו, עד הלכה אחת ששאל ממנו השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו וכו' עד כשר. אלא שרבי אלעזר פוסל. צהבו פניו של יוסף הבבלי וכו' עד קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. ורב(י)נא מפרש עד אחת, כמו נפשו שהיא אחת. כלומר יחידה בגוף. הרי כמה מעלות ביוסף הבבלי.
